דאייה לבריאות: המדריך המקיף (והלא-מדי-מפחיד) למחלות של שוגר גליידר  

ברוכים הבאים למדריך המלא על בריאותם של היצורים הקטנים, המתוקים והמעופפים האלה – השוגר גליידרים. אם אתם קוראים את זה, סביר להניח שאתם בעלים גאים, שוקלים להפוך לכאלה, או סתם סקרנים לגבי חיות הכיס המופלאות הללו. כך או כך, הגעתם למקום הנכון! ננסה להאיר את עיניכם (וגם את הדרך שהגליידר שלכם עובר בחשיכה) לגבי המחלות והבעיות הבריאותיות הנפוצות שיכולות לפקוד אותם. אל דאגה, נשמור על אווירה קלילה, כי גם כשמדברים על מחלות, אפשר לעשות זאת עם חיוך (או לפחות צקצוק דואג).

שוגר גליידרים, או בשמם העברי "כיסנאי דואה", הם לא סתם "עוד" חיית מחמד. הם יונקי כיס קטנטנים וליליים, שמקורם באוסטרליה וגינאה החדשה. הם חברותיים, אינטליגנטים ובעלי יכולת דאייה מרשימה, הודות לקרום העור (הפטגיום) הנמתח בין גפיהם. משך חיי הגליידר, נע בשבי בין 10-15 שנים, ומשקל בוגר נע בין 120-160 גרם לזכר ו 90-130 גרם לנקבה.  כמו כל יצור חי, גם הם חשופים למגוון בעיות בריאותיות, ובגלל גודלם הקטן והנטייה שלהם להסתיר סימני מחלה (אינסטינקט הישרדותי), חשוב להיות ערניים במיוחד.

אנטומיה קטנה, השפעה גדולה: דברים בסיסיים שחשוב לדעת

לפני שנצלול למחלות, כמה נקודות מפתח על הביולוגיה של השוגי שלכם שיעזרו להבין את הרגישויות שלהם:

• חיות כיס ליליות: רוב הפעילות שלהם מתרחשת בלילה. שינויים בדפוסי הפעילות יכולים להיות סימן ראשון לבעיה.
• תזונה ייחודית: בטבע, הם ניזונים מצוף פרחים, מוהל עצים, חרקים, ופירות. שחזור תזונה מאוזנת כזו בשבי הוא קריטי לבריאותם, ורוב הבעיות מתחילות כאן.
• יצורים חברתיים: הם חיים בקבוצות בטבע. בדידות עלולה לגרום להם ללחץ נפשי קשה, שיתבטא בבעיות התנהגות ובריאות.
• עצמות עדינות ופטגיום: מבנה הגוף שלהם מותאם לדאייה, מה שאומר עצמות קלות וקרום עור עדין. פציעות ושברים הן לא דבר נדיר.
• בלוטות ריח: לזכרים יש בלוטות ריח בולטות על הראש, החזה ובאזור הפין, המשמשות לסימון טריטוריה. זה נורמלי לחלוטין, אך לעיתים מגדלים חדשים נבהלים וחושבים שמדובר בגידול.

עכשיו, כשאנחנו מצוידים בידע בסיסי, בואו נדבר על "החשודים המיידיים" – המחלות והבעיות הבריאותיות שכדאי להכיר.

כשמשהו משתבש בדאייה: מחלות נפוצות ובעיות בריאות

רוב המחלות בשוגר גליידרים קשורות באופן ישיר או עקיף לטיפול, לתזונה ולסביבת המחיה שלהם. החדשות הטובות הן שהרבה מהן ניתנות למניעה!

1. סיוטים תזונתיים: כשהאוכל הופך לאויב

זהו התחום הבעייתי ביותר אצל שוגר גליידרים בשבי. תזונה לא נכונה היא אם כל חטאת (או לפחות אם רוב המחלות).

• מחלת עצמות מטבולית- (MBD / Nutritional Secondary Hyperparathyroidism  NSHP):
  • מה זה? זוהי הבעיה התזונתית הנפוצה והמסוכנת ביותר. היא נגרמת בעיקר מחוסר איזון בין סידן לזרחן בתזונה (יותר מדי זרחן, פחות מדי סידן) ומחסור בוויטמין D3 (החיוני לספיגת סידן).
  • למה זה קורה? תזונה שמבוססת על יותר מדי פירות (עשירים בזרחן וסוכר, דלים בסידן), מעט מדי חלבון איכותי ומקורות סידן, או שימוש בתוספי תזונה לא מתאימים.
  • סימנים: חולשה, רעידות, קושי בטיפוס, צליעה, שברים ספונטניים בעצמות, עיוותים בגפיים או בעמוד השדרה, פרכוסים, שיתוק של הרגליים האחוריות (Hind Leg Paralysis – HLP), ובמקרים חמורים – מוות.
  • הערה חשובה: זה מתפתח לאט, ולעיתים הסימנים הראשונים עדינים וקשה לזהותם.
• השמנת יתר (Obesity):
  • מה זה? עודף משקל, ממש כמו אצלנו.
  • למה זה קורה? תזונה עשירה מדי בשומן וסוכרים (פירות מתוקים מדי, אגוזים ושקדים בכמות גדולה, מזונות מעובדים של בני אדם) וחוסר בפעילות גופנית (כלוב קטן מדי, חוסר בצעצועים מתאימים).
  • סימנים: גליידר עגול ושמנמן מהרגיל, קושי בתנועה ובתעופה, עייפות,התפתחות בעיות לב וכבד בטווח הארוך.
• תת תזונה (Malnutrition / Cachexia):
  • מה זה? ההפך מהשמנה – רזה מדי ושדוף.
  • למה זה קורה? תזונה דלה מדי בקלוריות, בחלבון, או ברכיבים חיוניים אחרים. יכול להיגרם גם ממחלות אחרות שפוגעות בתיאבון או בספיגת המזון.
  • סימנים: רזון קיצוני, חולשה, פרווה דלילה וחסרת ברק, עצמות בולטות.
• בעיות שיניים (Dental Issues):
  • מה זה? פחות נפוץ מאשר אצל מכרסמים או ארנבים, אך עדיין יכול לקרות. הצטברות אבן שן, דלקות חניכיים, ואבצסים.
  • למה זה קורה? בעיקר בגלל תזונה רכה מדי ועשירה בסוכרים, שלא מאפשרת ניקוי טבעי של השיניים.
  • סימנים: ריור, קושי באכילה, העדפת מזון רך, ריח רע מהפה, נפיחות בפנים.

2. תאונות קורות (במיוחד כשאתה דואה) – טראומה

גליידרים הם יצורים זריזים, אבל גם עדינים.

• פציעות מנפילה: למרות יכולת הדאייה, הם עלולים ליפול מגובה, במיוחד אם הם נבהלים, אם הפטגיום שלהם פגוע, או אם אין להם מספיק "מסלולי נחיתה" רכים.
• פציעות בכלוב: כלוב לא מתאים (סורגים צפופים מדי או רחבים מדי שבהם הם יכולים להיתפס), צעצועים מסוכנים (עם חוטים משוחררים, חלקים קטנים שניתן לבלוע), או גלגל ריצה לא בטיחותי (שעלול לגרום לפציעות ברגליים או בזנב).
• פציעות מחיות מחמד אחרות: כלבים, חתולים, או אפילו גליידרים אחרים (אם יש מאבקי טריטוריה) עלולים לפצוע אותם.
• שברים בעצמות: כתוצאה מנפילה, טיפול גס, או MBD.

3. כשבלוטות הריח "משתגעות" (או שלא)

• סימון טריטוריה מוגבר: זכרים מסמנים טריטוריה בעזרת בלוטות הריח שלהם. זה נורמלי. לפעמים, אם בלוטה מסוימת נראית מוגדלת או מודלקת, זה יכול להיות סימן לזיהום או גירוי, אך לרוב מדובר בהתנהגות טבעית.
• זיהום בבלוטות הריח: נדיר, אך יכול לקרות. יתבטא באדמומיות, נפיחות, הפרשה, ורגישות למגע וכאב מקומי.

4. לחץ נפשי (Stress): האויב השקט

גליידרים רגישים מאוד ללחץ. סביבה לא מתאימה או טיפול לקוי, יכולים להוביל לבעיות חמורות.

• פציעה עצמית (Self-mutilation):
  • מה זה? התנהגות כפייתית שבה הגליידר פוצע את עצמו – ליקוק יתר של הפרווה עד כדי קרחות, נשיכות בזנב, בגפיים, או באיברי המין.
  • למה זה קורה? בדידות (גליידר שמוחזק לבד), שעמום (כלוב קטן וריק מגירויים), תסכול, שינויים פתאומיים בסביבה, או כאב כרוני ממקור אחר.
  • סימנים: קרחות בפרווה, פצעים פתוחים, דימום. זוהי בעיה חמורה הדורשת התערבות מיידית.
• התנהגויות סטריאוטיפיות: תנועות חזרתיות כמו התרוצצות בלתי פוסקת באותו מסלול בכלוב, נדנוד, או טיפוס חוזר ונשנה על אותם סורגים. סימן לשעמום ולחץ.
• אובדן תיאבון וירידה במשקל: לחץ יכול לדכא את התיאבון.

5. פולשים לא רצויים: זיהומים וטפילים

• זיהומים חיידקיים: יכולים להשפיע על מערכת הנשימה (דלקת ריאות), מערכת השתן (דלקת בדרכי השתן), העור (זיהומים בפצעים), או להיות מערכתיים (ספסיס-אלח דם). הזיהומים נגרמים לרוב מחולשה של המערכת החיסונית עקב לחץ, תזונה לקויה, סביבה לא נקייה או מחשיפה לבע"ח חולה.
• זיהומים פטרייתיים: כמו "פטרת" (Ringworm), יכולים להופיע על העור, במיוחד בתנאי לחות גבוהה והיגיינה לקויה.
• טפילים פנימיים: כמו ג'יארדיה או קוקסידיה. יכולים לגרום לשלשולים, ירידה במשקל, וחולשה. האבחון נעשה בבדיקת צואה.
• טפילים חיצוניים: כמו אקריות או כינים. פחות נפוצים בגליידרים שמטופלים היטב, אך יכולים להופיע ולגרום לגירוד, אי שקט ופגיעה בפרווה . איבחונם, בבדיקה מיקרוסקופית של דגימות מהעור.

6. כשהאיברים הפנימיים מוחים

• בעיות במערכת העיכול:
  • שלשול: יכול להיגרם משינוי פתאומי בתזונה, מזון מקולקל, טפילים, זיהום חיידקי, או לחץ.
  • עצירות/חסימת מעיים: יכולה להיגרם מבליעת גופים זרים (כמו חלקי צעצועים, מצע,חוטים), תזונה דלה בסיבים, או התייבשות. אלו מצבים מסכני חיים.
• בעיות במערכת הנשימה:
  • דלקת ריאות: יכולה להיות חיידקית או ויראלית. הסימנים כוללים קשיי נשימה, נשימה מהירה, הפרשות מהאף, חרחורים, ואובדן תיאבון.
• בעיות במערכת השתן:
  • דלקת בדרכי השתן (UTI): הסימנים כוללים השתנה תכופה, מאמץ במתן שתן, דם בשתן, וליקוק יתר של אזור איברי המין.
• בעיות רבייה (אצל נקבות וזכרים מורבעים):
  • קשיי המלטה (Dystocia): מצב מסכן חיים.
  • דלקת ברחם (Pyometra) או בכיס (Pouch infection): זיהומים חמורים.
  • צניחת איברים (Prolapse): של הרחם, הנרתיק, או הפין.
  • דלקת בעטינים (Mastitis).
• בעיות עיניים: דלקות, פציעות, קטרקט (יכול להיות קשור לסוכרת או גנטיקה), או כיבים בקרנית.
• בעיות נוירולוגיות: רעידות, פרכוסים, חוסר קואורדינציה, או שיתוק. יכולים להיות קשורים ל-MBD, טראומה, זיהומים, הרעלות, או גידולים.
• סרטן (Neoplasia): פחות נפוץ בגליידרים צעירים, אך בהחלט אפשרי, במיוחד בגיל מבוגר. גידולים יכולים להופיע באיברים פנימיים או חיצוניים.

7. צרות אחרות בצרור

• התייבשות (Dehydration): הגליידרים קטנים ועלולים להתייבש במהירות, במיוחד אם הם סובלים משלשול, הקאות (נדיר, אך יכולים לחוות פליטות), או חום גבוה.
• מכת חום (Hyperthermia) או תת חום -היפותרמיה (Hypothermia):הגליידרים  רגישים מאוד לטמפרטורות קיצוניות. הכלוב וסביבת המחיה שלהם צריכה להיות בטמפרטורת חדר מבוקרת ולא בשמש ישירה או חשופה לרוח פרצים ולחות מוגברת.
• הרעלת אפלטוקסין (Aflatoxicosis): זהו רעלן המיוצר על ידי עובש שעלול להימצא באגוזים (במיוחד בוטנים), זרעים, או דגנים שלא אוחסנו כראוי. פוגע בכבד ויכול להיות קטלני.

"קריאת כיוון" בין הדאיות: איך מזהים שוגר גליידר חולה?

כאמור, הגליידרים מומחים בהסתרת מחלות. לכן, כל שינוי, ולו הקטן ביותר, בהתנהגות, במראה, או בהרגלים, צריך להדליק נורה אדומה.

• שינויים כלליים:
  • אדישות (לתרגיה), חוסר עניין בסביבה או בכם.
  • אובדן תיאבון (אנורקסיה) או שתייה מופחתת/מוגברת.
  • ירידה במשקל (שקלו את הגליידר שלכם באופן קבוע!).
  • התבודדות, הסתתרות מוגברת.
  • רעידות או חולשה.
  • שינוי בדפוסי השינה (ישן יותר מדי או פחות מדי).
  •  נשירת פרווה, פרווה מרוטה, מלוכלכת או חסרת ברק.
  • קולות חריגים (צפצופים, חרחורים, שעולים או דווקא שקט חריג).
• סימנים ספציפיים יותר:
  • נשימה: נשימה מהירה, מאומצת, כבדה, פה פתוח, הפרשות מהאף, שיעול או התעטשויות.
  • עיכול: שלשול (צואה רכה, מימית, דמית, או בעלת ריח חריג), עצירות, הקאות/פליטות, בטן נפוחה או רגישה למגע.
  • שתן: קושי או כאב במתן שתן, דם בשתן, השתנה תכופה או מועטה מדי.
  • עור ופרווה: קרחות, פצעים, גירוד יתר, אדמומיות, נפיחות, טפילים נראים לעין.
  • עיניים: אדמומיות, נפיחות, הפרשות, עכירות, עין סגורה או מצמוץ יתר.
  • פה: ריור, ריח רע, קושי באכילה, שפשוף הפה.
  • תנועה: צליעה, חוסר יציבות, שיתוק, קושי בטיפוס או דאייה.
  • התנהגות: תוקפנות פתאומית, פציעה עצמית, אפאטיות כלפי בני זוג לכלוב.

זכרו: אם יש ספק – אין ספק! פנו מיד לווטרינר המתמחה בחיות אקזוטיות.

הבילוי אצל הבלש: איך הווטרינר מאבחן?

אבחון מחלות ביונקים קטנים כמו שוגר גליידר דורש מיומנות וציוד מיוחד.

• לקיחת היסטוריה (אנמנזה): הווטרינר ישאל אתכם שאלות מפורטות על התזונה, תנאי המחיה, סדר היום, ההתנהגות, היסטוריה רפואית קודמת, ומקור הגליידר. היו כנים ומדויקים ככל האפשר.
• בדיקה גופנית: בדיקה יסודית מכף רגל (קטנטנה) ועד ראש. הווטרינר יעריך את מצב הפרווה, העור, העיניים, האוזניים, הפה והשיניים, ימשש את הבטן, יקשיב ללב ולריאות, ויבדוק את טמפרטורת הגוף.
• בדיקות מעבדה:
  • בדיקת צואה: לאיתור טפילים פנימיים או חיידקים פתוגניים.
  • משטח עור או שיער: לאיתור טפילים חיצוניים או פטריות.
  • בדיקות דם: יכולות להיות מאוד אתגרות בגלל גודלם הקטן, אך חיוניות להערכת תפקודי איברים, ספירת דם, ורמות סידן/זרחן.
  • בדיקת שתן: לאיתור דלקות או בעיות אחרות במערכת השתן.
• בדיקות הדמיה:
  • צילומי רנטגן: חשובים מאוד לאבחון MBD, שברים, בעיות שיניים, חסימות מעיים, או בעיות בריאות אחרות.
  • אולטרסאונד: יכול לעזור בהערכת איברים פנימיים רכים ולא דורש טשטוש בע"ח.
• בדיקות נוספות: תרביות חיידקיות, ביופסיות, ובדיקות ספציפיות אחרות בהתאם לחשד.

בחזרה לדאייה מלאה: עקרונות הטיפול

הטיפול יהיה תלוי כמובן באבחנה, אך ישנם כמה עקרונות כלליים:

• טיפול תומך: לעיתים קרובות זהו החלק הקריטי ביותר, במיוחד בגליידרים קטנים שמדרדרים במהירות. הטיפול יכול לכלול:
  • נוזלים: במתן תת-עורי או תוך-ורידי (במקרים קשים) למניעת התייבשות.
  • חימום: שמירה על טמפרטורת גוף תקינה, במיוחד אם הגליידר בהיפותרמיה.
  • תמיכה תזונתית: האכלה במזון ייעודי נוזלי (כמו Critical Care ליונקים קטנים אוכלי-כל/חרקים) באמצעות מזרק, אם הגליידר לא אוכל בעצמו.
  • שיכוך כאבים: חיוני, כי גליידר שכואב לו לא יאכל ולא יחלים.
• טיפול ספציפי למחלה:
  • MBD: תיקון תזונתי דחוף, תוספי סידן וויטמין D3 (במינונים מדויקים שייקבעו על ידי הוטרינר), מנוחה בכלוב קטן למניעת שברים, ושיכוך כאבים.
  • זיהומים חיידקיים: אנטיביוטיקה מתאימה ופרוביוטיקה.
  • טפילים: תרופות נגד טפילים.
  • פציעות: טיפול בפצעים, חבישות, ולעיתים ניתוח לתיקון שברים.
  • בעיות התנהגות (כמו פציעה עצמית): זיהוי הגורם ללחץ ושינויים סביבתיים/חברתיים, העשרה סביבתית, ולעיתים תרופות הרגעה או נוגדות דיכאון במקרים קשים.
• שינויים בתזונה ובסביבה ושיפור ממשק בע"ח: כמעט תמיד יהיו חלק מהטיפול ובמיוחד במניעה     של הישנות הבעיה.

טיפה של צוף מונעת ים של צרות: מניעה, מניעה, מניעה!

כאן נמצא המפתח האמיתי לבריאות טובה וארוכת ימים של השוגר גליידר שלכם.

• תזונה, תזונה, תזונה! אי אפשר להדגיש זאת מספיק.
  • התייעצו עם וטרינר מומחה או מקורות מידע אמינים כדי להרכיב תפריט מאוזן. ישנן מספר דיאטות מוכרות (כמו BML, TPG, OHPW), אך חשוב להבין את העקרונות מאחוריהן ולהתאים אותן לגליידר שלכם.
  • יחס סידן:זרחן: שאפו ליחס של 2:1 לטובת הסידן במזונות המוגשים.
  • חלבון איכותי: חרקים (כמו צרצרים, זחלי קמח, תיקנים – מאובקים בסידן), ביצה מבושלת, עוף מבושל ללא תבלינים.
  • פירות וירקות: מגוון, אך בכמות מוגבלת (במיוחד פירות עתירי סוכר). ירקות עדיפים על פירות.
  • מקור לצוף/מוהל: ישנן תערובות מסחריות או מתכונים ביתיים.
  • הימנעו ממזונות רעילים: שוקולד, קפאין, אלכוהול, בצל, שום, אבוקדו, זרעי פירות, חלקי צמחים רעילים, סוכר מעובד,מלח ומזונות לכלבים/חתולים.
  • מים טריים: זמינים תמיד.
• סביבת מחיה נאותה (ה"קן" המושלם):
  • כלוב גדול ומרווח: גבוה יותר מאשר רחב, כדי לאפשר טיפוס ודאייה קצרה. סורגים עם רווח צר (לא יותר מ-1.25 ס"מ) למניעת בריחה או היתפסות.
  • מצע בטוח: כמו נייר נטול דיו, פליס, או מצע ייעודי שאינו רעיל אם נבלע. הימנעו מנסורת ארז או אורן (רעילה).
  • טמפרטורה מבוקרת: טמפרטורת חדר נעימה (סביב 22-26 מעלות צלזיוס).
  • מחבואים וקינונים: פאוצ'ים מפליס או קופסאות קינון לתחושת ביטחון ולשינה.
  • העשרה סביבתית: צעצועים בטוחים (גלגל ריצה סגור ובטוח, צעצועי תלייה, ענפים טבעיים לא רעילים) ואפשרות לצאת מהכלוב תחת השגחה באזור בטוח.
• חברה, חברה, חברה:
  • מומלץ מאוד להחזיק שוגר גליידרים בזוגות או קבוצות קטנות (לאחר היכרות נכונה ומבוקרת). גליידר בודד עלול לסבול מאוד מבדידות.
• היגיינה:
  • ניקוי יומי של שאריות מזון וצרכים.
  • ניקוי יסודי של הכלוב והאביזרים באופן קבוע.
• בדיקות וטרינריות סדירות:
  • בדיקה שנתית (או חצי שנתית) אצל וטרינר המתמחה בחיות אקזוטיות, גם אם הגליידר נראה בריא.
• הסגר לגליידרים חדשים: החזיקו גליידר חדש בנפרד למשך 30 יום לפחות לפני שמפגישים אותו עם גליידרים קיימים, כדי למנוע העברת מחלות.

הווטרינר הנכון: לא כל גיבור לובש גלימה, אבל הוא צריך להכיר את הפטגיום!

שוגר גליידרים הם חיות אקזוטיות והטיפול הרפואי בהם דורש ידע, ניסיון וציוד ספציפיים. לא כל וטרינר, מוכשר ככל שיהיה, בקיא ברפואת שוגר גליידרים. חפשו וטרינר שיש לו ניסיון מוכח עם חיות כיס אלו. הוא יודע לאבחן נכון, לבצע בדיקות בצורה בטוחה, ולהמליץ על הטיפול והתזונה המתאימים ביותר.

שאלות נפוצות (שהתעופפו לכם בראש)

ש: האם אפשר לתת לשוגר גליידר שלי שאריות מהאוכל שלי? ת: לא מומלץ. מזון של בני אדם לרוב מתובל מדי, שומני מדי, מלוח מדי, או מכיל רכיבים שאינם בריאים ואף יכולים להיות רעילים לגליידרים. עדיף להיצמד לתזונה הייעודית שלהם.

ש: הגליידר שלי התחיל לנשוך את הזנב שלו. מה זה אומר? ת: זו יכולה להיות פציעה עצמית על רקע לחץ, בדידות, שעמום, או בעיה רפואית הגורמת לכאב או גירוד. יש לפנות לווטרינר בדחיפות.

ש: כל כמה זמן צריך לנקות את הכלוב של השוגר גליידר? ת: ניקוי נקודתי של שאריות מזון וצרכים צריך להיעשות מדי יום. ניקוי יסודי יותר של הכלוב והאביזרים, מומלץ לפחות פעם בשבוע.

ש: האם שוגר גליידרים צריכים חיסונים? ת: נכון להיום, אין חיסונים סטנדרטיים המומלצים לשוגר גליידרים, בניגוד לכלבים או חתולים. המניעה מתמקדת בתזונה נכונה, היגיינה, ותנאי מחיה טובים.

ש: קניתי גליידר אחד. האם הוא יהיה בסדר לבד? ת: שוגר גליידרים הם חיות חברתיות מאוד. החזקת גליידר בודד עלולה לגרום לו ללחץ, דיכאון, ובעיות התנהגות. מומלץ מאוד להחזיק אותם לפחות בזוגות, לאחר היכרות נכונה. אם חייבים להחזיק גליידר בודד, יש להקדיש לו תשומת לב רבה מאוד וזמן משחק ממושך.

נקודות למחשבה (תוך כדי דאייה קלה לפני השינה)

• בריאותו של השוגר גליידר שלכם תלויה בכם במידה עצומה. ידע הוא כוח!
• השקעה בתזונה איכותית וסביבת מחיה טובה היא ההשקעה הטובה ביותר בבריאותו.
• אל תהססו לפנות לווטרינר מומחה. זיהוי מוקדם וטיפול נכון יכולים להציל חיים.
• זכרו, אתם המגינים של היצורים הקטנים והמיוחדים האלה. דאגו להם והם ימלאו את חייכם בקסם (ובקולות צקצוק מתוקים בלילה).

לסיכום, גידול שוגר גליידרים הוא חוויה מתגמלת ומיוחדת. הם דורשים מחויבות, ידע והרבה אהבה. ככל שתבינו טוב יותר את צרכיהם ותהיו ערניים לסימני מצוקה, כך תבטיחו להם חיים בריאים, מאושרים, ומלאי דאיות קטנות של שמחה.