וטרינר לחמוסים

נהוג להשוות את החמוסים לכלבים או לחתולים. בדומה לחתולים, הם ישנים הרבה ומאולפים להשתמש בקופסת הצרכים שלהם ובדומה לכלבים הם מאוד חברותיים ואוהבים חברה אנושית.

מומלץ להחזיק את החמוסים בכלובים גדולים, מאווררים מאוד, בעלי מספר מפלסים, המכילים צעצועים רבים שמותאמים לחמוסים. על הכלוב להיות עם רצפה נוקשה וכמובן דלת ננעלת שלא ניתנת לפתיחה בקלות. עם זאת, מאוד חשוב להוציא אותם מהכלוב בהשגחה ולתת להם להתרוצץ בתדירות גבוה ככל הניתן.

צעצועים רבים, אזור שינה (מגבת או מיטה) שיש לנקות אחת לשבוע לפחות, ארגז לעשיית צרכים (המכיל חומרים סופגים כגון מוצרי נייר עיתון ממוחזר או שבבי עץ), יש להימנע מנסורת אשר יכולה לגרום לפגיעה במערכת הנשימה וחול חתולים שלעיתים נאכל על ידם.

חמוסים הם אוכלי בשר בהגדרתם ולכן צריכים לאכול מזון יבש מסחרי המותאם לחמוסים ומורכב מאחוז חלבון גבוה ואחוז שומן גבוה (במקרה של מחסור במזון זה, ניתן לתת לחמוס מזון יבש לחתולים בעל תכולת חלבון גבוה). אסור להאכיל חמוסים במוצרי חלב, ירקות, פירות או מוצרים המכילים רמת סיבים גבוהה, פחמימות או סוכרים. יש כמובן לספק לחמוס מים טריים מדי יום.

יש לחסן את החמוס אחת לשנה כנגד מחלת הדיסטמפר (כלבלבת) – מחלה ויראלית קטלנית ביותר לחמוסים (גורי חמוסים מומלץ לחסן החל מגיל חודשיים בסדרת חיסונים (שלושה חיסונים) כנגד כלבלבת בהפרש 3 שבועות בין חיסון לחיסון).

מומלץ מאוד לסרס את החמוס מגיל 3 חודשים להקטנת הריח שמדיף החמוס, להפחתת האגרסיביות והנשיכות, מניעת התפתחות גידולים ומחלות במערכת הרבייה. בחמוסות העיקור הינו חיוני ביותר ובעצם חובה! כבר בגיל 4-5 חודשים, מכיוון שנקבה מיוחמת יכולה למות מאנמיה קשה עקב הורמון האסטרוגן המופרש ברמות גבוהות על ידי השחלות בזמן הייחום (הרעלת אסטרוגן). רק הפריית הנקבה על ידי זכר יכולה להפחית באופן משמעותי את רמת ההורמון בגוף בתקופת הייחום.