דלג לתוכן

לכל המאמרים

מחלת התרחבות קיבת הבלוטות (PDD)

מחלת התרחבות קיבת הבלוטות (PDD) בתוכים

מחלת התרחבות קיבת הבלוטות בתוכים (PDD – Proventricular Dilatation Disease) היא מחלה דלקתית, כרונית וקטלנית הנגרמת על ידי נגיף הבורנה של בעלי הכנף (PaBV) ומאופיינת בפגיעה במערכת העצבים האוטונומית של מערכת העיכול, המובילה להתרחבות קיבת הבלוטות, חוסר יכולת לעכל מזון ורזון קיצוני. מדובר באחד האיומים הבריאותיים המורכבים והחמורים ביותר בבתי גידול ובתוכים מבויתים, שכן נשאים רבים אינם מראים תסמינים במשך חודשים ואף שנים עד להתפרצות קלינית פתאומית. במדריך המקיף שלפניכם נסקור את מנגנון הפגיעה הביולוגי והנוירולוגי, התסמינים העיכוליים והעצביים, שיטות האבחון המתקדמות ביותר (לרבות סרולוגיה, PCR וביופסיות), פרוטוקולי הטיפול התומך והאנטי-דלקתי לעיכוב המחלה, צעדי מניעה והסגר, ומענה מפורט לכל השאלות הנפוצות של מגדלי ובעלי תוכים.

המחלה זוהתה לראשונה כבר בשנות ה-70 בתוכים מסוג ארה שיובאו מדרום אמריקה, ומכאן כינוייה ההיסטוריים: "מחלת הדלדול של הארות" (Macaw Wasting Disease או Macaw Fading Syndrome). עם השנים התברר כי היא אינה מוגבלת רק לארות, וכיום היא מאובחנת בלמעלה מ-50 מינים שונים של תוכים וציפורי נוי.

הפגיעה מתרחשת במערכת העיכול של הציפור – הכוללת את המקור, הלוע, הזפק, הוושט, קיבת הבלוטות (Proventriculus), קיבת השרירים (הקורקבן – Ventriculus), הכבד, הלבלב, המעיים (דק, עיוור וגס) והביבי (קלואקה).

מנגנון המחלה משלב פעילות נגיפית ותגובה אוטואימונית: הנגיף פוגע בתאי העצב, ומערכת החיסון של התוכי מגיבה בדלקת לימפוציטית-פלזמוציטית הפוגעת בגנגליונים העצביים (Ganglioneuritis) ובסיבים המעצבבים את מערכת העיכול. כתוצאה מכך, קיבת הבלוטות – שאחראית במצב תקין על הפרשת חומצה ואנזימי עיכול – מאבדת לחלוטין את טונוס השריר ואת יכולת הכיווץ שלה. דפנותיה מתרחבות בצורה חריגה והופכות דקות כנייר, מה שמונע העברת מזון תקינה ומוביל להתפתחות הדרגתית של סימנים קליניים על פני שבועות וחודשים.פגיעה עצבית כללית – בחלק מהתוכים הפגיעה העצבית מתרחבת למערכות נוספות בגוף, לרבות המוח וחוט השדרה (Encephalomyelitis). התפתחות הפגיעה הנה איטית ולאורך זמן ומתבטאת בקשיי הליכה, אטקסיה (חוסר יציבות), חוסר יכולת לעמוד ביציבות על מקל העמידה (איבוד רפלקס ה-Perching), קשיי תעופה, עיוורון פתאומי, רעידות של הראש, הטיית צוואר (Torticollis) ולעיתים סמני פרכוסים ועוויתות הדומים להתקף אפילפטי.

מהם סמני סינדרום ה-PDD?

  • התוכי יראה סמני חולי פתאומיים ללא התראה מוקדמת, או לחלופין יציג הידרדרות איטית וזוחלת המתבטאת בירידה הדרגתית ברמת הפעילות ובמשקל הגוף.
  • התוכי יתחיל להראות סמני רגורגיטציה (הדומה להעלאת גירה, פליטת מזון או הקאות בתוכים, ובמיוחד פליטת זרעים שלמים בלתי מעוכלים מתוך הזפק) ומתן צואה עם מזון לא מעוכל.
  • חוסר תאבון עד כדי הפסקת אכילה, או לחלופין "תיאבון מוגבר מדומה" שבו התוכי אוכל כמויות גדולות מהרגיל אך סובל מרזון משמעותי ואובדן מסת שריר בחזה (Keel bone prominence) מכיוון שאינו מסוגל לספוג את חומרי ההזנה (WASTING DISEASE).
  • פגיעה עצבית במע' העיכול – המחלה פוגעת בעצבי מע' העיכול – בעקבות פגיעת המחלה, עצבוב מע' העיכול נפגעת וגורמת לפגיעה בתנועתיות (Atony / Motility disorder) של מע' העיכול. המזון לא נע לאורך מע' העיכול בצורה טובה וכך לא מתפרק, הקיבה נמתחת ונפוחה, ולבסוף נראה גרגרים וחלקי מזון שלמים לחלוטין בתוך הלשלשת של התוכי. במקרים קשים עלול להיווצר קרע ספונטני של קיבת הבלוטות ודלקת חלל צפק (Peritonitis) קטלנית.

השוואה: מופע עיכולי לעומת מופע נוירולוגי של PDD

מדד השוואהמופע עיכולי (Gastrointestinal Form)מופע עצבי (Neurological Form)
איברי המטרה העיקרייםקיבת הבלוטות, קיבת השרירים, הזפק, מערכת העיכול.המוח הגדול, מוח השדרה, עצבים פריפריאליים.
תסמינים קליניים בולטיםרגורגיטציה, זרעים שלמים בצואה, התנפחות הזפק, רזון קיצוני.אטקסיה, נפילה מענף, רעידות ראש, פרכוסים, שיתוק רגליים.
מהירות ההתקדמותכרונית, נמשכת שבועות עד חודשים.עלולה להיות פתאומית וסוערת תוך ימים ספורים.
ממצאים בהדמיה (רנטגן)התרחבות עצומה של קיבת הבלוטות (מעל 0.52 מגובה החוליה).לרוב ללא ממצא רדיולוגי מבני במערכת העיכול.
כיוון טיפולי מרכזימזון רך טחון, פרוקינטיקה (מעודדי תנועתיות), נוגדי דלקת.נוגדי עוויתות, ייצוב נוירולוגי, סביבה מרופדת ונוגדי דלקת.

מה גורם למחלת pdd אצל תוכים?

  • לחוקרים לקח זמן רב לזהות את הגורם למחלה בעייתית זו והיה חשד לגורם זיהומי הגורם לה. פריצת הדרך התרחשה בשנת 2008, כאשר חוקרים בודדו לראשונה את הנגיף האחראי.
  • גורם המחלה – וירוס מקבוצת בורנהווירוס (ספציפית: Avian Bornavirus השייך לסדרת ה-Mononegavirales). הנגיף נישא במערכת העצבים ומופרש בלשלשת ובהפרשות האף והפה. חשוב להבחין: נוכחות נגיף הבורנה בדם או בהפרשות אינה זהה לחלוטין לקיומה של מחלת ה-PDD הקלינית; קיימים תוכים נשאים המאכלסים את הנגיף שנים רבות מבלי לפתח את הדלקת העצבית וההתרחבות האנטומית, אך הם עדיין מהווים מקור הדבקה לשאר הלהקה.

אילו תוכים יכולים להיפגע על ידי וירוס ה-PDD?

  • המחלה זוהתה ביותר מ-50 זני תוכים שונים.
  • הנפגעים העיקריים: ארות (Macaws), ג'אקו (אפרור אפריקאי), תוכי אמזון, קאקאדו, אקלקטוס, ותוכי הקוניור. כמו כן תועדו מקרי תחלואה בקוקטילים, תוכונים, ואף בציפורים שאינן תוכים כגון קנריות, טוקאנים ובזים.
  • טווח גילאי התוכים שנפגעו: 10 שבועות – 20 שנה כאשר המחלה פוגעת בעיקר בתוכים בגילאי 3-4 שנים, אך יכולה להתפרץ בכל גיל בעקבות עקה (סטרס), שינוי סביבתי או ירידה בחיסוניות.

שיטות אבחון מקצועיות של PDD

אבחון של מחלת ה-PDD מהווה אתגר וטרינרי מורכב, מכיוון שאין בדיקה בודדת המאפשרת אבחון ודאי ומוחלט ב-100% בציפור חיה. וטרינר ציפורים ישתמש בשילוב של מספר שיטות:

  1. צילומי רנטגן (עם או בלי חומר ניגוד – בריום): מאפשרים להדגים את גודלה של קיבת הבלוטות. מדד רדיוגרפי מקובל משווה את יחס קוטר ה-Proventriculus לגובה חוליית הגב (Synsacrum); יחס הגבוה מ-0.52 מעלה חשד כבד ל-PDD. שימוש בבריום מאפשר לבדוק את זמן מעבר המזון, שלעיתים מתעכב במשך שעות ארוכות עקב שיתוק תנועתיות הקיבה.
  2. בדיקת PCR לגילוי מקטעי DNA/RNA של נגיף הבורנה (Avian Bornavirus PCR): דגימת דם מלא בשילוב מטוש פה וקלואקה (Choanal/Cloacal swab). תוצאה חיובית מאשרת נשאות של הנגיף, אך אינה מוכיחה לבדה נזק עצבי של PDD. תוצאה שלילית אינה שוללת לחלוטין את הנגיף עקב הפרשה מקוטעת (Intermittent shedding).
  3. בדיקה סרולוגית לנוגדנים (Anti-Ganglioside Antibodies): בדיקת מעבדה מתקדמת המזהה נוגדנים עצמיים שייצר התוכי כנגד גנגליוזידים בעצבי מערכת העיכול. נוכחות נוגדנים אלה, בשילוב סימנים קליניים, מהווה אינדיקציה חזקה מאוד לקיום PDD פעיל.
  4. ביופסיה של הזפק (Crop Biopsy): דגימה כירורגית קטנה מרקמת הזפק וכלי הדם והעצבים הצמודים אליו, הנשלחת לבדיקה היסטופתולוגית. זיהוי חדירה דלקתית אופיינית של תאי פלזמה ולימפוציטים לגנגליונים העצביים מעניקה אבחנה חד-משמעית. עם זאת, רגישות הבדיקה עומדת על כ-70%–80%, שכן הפגיעה העצבית עלולה להיות מקוטעת (Segmental) ולא להופיע דווקא באזור הדגימה.

איך מטפלים במחלה?

  • אין טיפול ספציפי או תרופה המשמידה לחלוטין את מחלת ה-pdd אצל תוכים, אך אבחון מוקדם ופרוטוקול תמיכה אגרסיבי יכולים להאריך את חיי התוכי בחודשים ואף בשנים רבות באיכות חיים סבירה.
  • טיפול תומך: הזנה אקטיבית של התוכי, מתן מזון הנעכל בקלות (לדוגמא אבקת גוזלים איכותית), תערובת בבלנדר של ירקות ופירות עם חומרים בעלי אנרגיה גבוהה ושומנים קלים לפירוק. במקרים שבהם קיבת הבלוטות חסומה במזון מוצק, יש לספק תזונה נוזלית חצי-מפורקת במנות קטנות ותכופות.
  • תרופות מעודדות תנועתיות (פרוקינטיקה): שילוב תרופות כגון מטוקלופראמיד (פראמין) או ציסאפריד בהתאם להוראות וטרינר ציפורים, במטרה לעודד את התרוקנות הקיבה ולמנוע תסיסה חיידקית מסוכנת של מזון עומד.
  • טיפול אנטיביוטי ואנטי-פטרייתי רחב טווח: מזון העומד בקיבה המורחבת מהווה קרקע פורייה לשגשוג פטריות (כמו קנדידה ומגה-בקטריה / Macrorhabdus ornithogaster) וחיידקים משניים המסכנים את חיי התוכי.
  • שמירה על היגיינה גבוהה בכלוב, החלפת מצע יומיומית וחיטוי קפדני למניעת בליעה חוזרת של הפרשות נגועות.
  • תרופות אנטי דלקתיות: נמצא שמתן תרופות אנטי דלקתיות שאינן סטרואידיות (NSAIDs), ובמיוחד מעכבי COX-2 כגון מלוקסיקאם (Meloxicam) או סלקוקסיב (Celecoxib) במינונים מתאימים, מדכאות את הדלקת העצבית ההרסנית, מאיטות מאוד את התקדמות המחלה ומשפרות דרמטית את כושר העיכול. במקרים מסוימים משלבים תרופות מווסתות מערכת חיסון כגון ציקלוספורין תחת פיקוח וטרינרי צמוד.
  • חיסון – בשלב זה אין חיסון מונע מאושר ומסחרי כנגד נגיף הבורנה של בעלי הכנף!
  • הטיפול הטוב ביותר – מניעה! שמירה על תנאי ממשק והיגיינה טובים בגידול התוכים שלכם, בדיקת נשאות לכל תוכי חדש הנכנס לבית או לבית הגידול, ושמירה על תקופת הסגר (Quarantine) קפדנית של 60–90 יום לפחות.

עוד בנושא

שאלות נפוצות על מחלת ה-PDD בתוכים

1. האם תוכי יכול להיות נשא של בורנה-וירוס אך לא לחלות ב-PDD?

כן, בהחלט. אחד הגילויים החשובים ברפואת עופות הוא שקיים שיעור נשאות גבוה של Avian Bornavirus בקרב תוכים ללא כל ביטוי קליני של PDD. תוכי נשא יכול לחיות שנים רבות, לעיתים אף תוחלת חיים מלאה, מבלי לפתח את התרחבות הקיבה או את הסימנים העצביים. עם זאת, התוכי עלול להפריש את הנגיף ולהדביק תוכים אחרים הרגישים יותר מבחינה גנטית או חיסונית.

2. כיצד מועבר הנגיף מתוכי לתוכי?

ההדבקה העיקרית מתרחשת דרך המסלול הצואתי-פומי (Fecal-oral route) – בליעת מזון, מים או מצע שזוהמו בלשלשת של תוכי נגוע. בנוסף, חלקיקי אבק נוצות, הפרשות מהאף והפה, ואף שיתוף כלי האכלה וצעצועים יכולים להעביר את הנגיף. קיימות גם עדויות להעברה אנכית מהאם לגוזל דרך הביצה (Vertical transmission).

3. מה ההבדל בין הקאה לבין רגורגיטציה במחלת ה-PDD?

הקאה (Vomiting) היא תהליך אקטיבי הכולל בחילה, כיווץ שרירי בטן, טלטול ראש והתזת מזון מתוך הקיבה. לעומת זאת, רגורגיטציה (Regurgitation) היא פליטה פסיבית וחסרת מאמץ של מזון שלא עבר עיכול מתוך הזפק והוושט. בתוכי החולה ב-PDD המזון מצטבר בזפק ובקיבת הבלוטות עקב היעדר תנועתיות ואינו מסוגל להתקדם, ולכן הוא נפלט החוצה לעיתים קרובות ללא מאמץ של שרירי הבטן.

4. מדוע רואים זרעים שלמים בלשלשת של תוכי חולה?

בתוכי בריא, המזון עובר מקיבת הבלוטות (שם הוא מרוכך בחומצה) אל הקורקבן (קיבת השרירים), הטוחן את הזרעים לחלקיקים זעירים. כאשר העצבים נפגעים על ידי PDD, השרירים משותקים לחלוטין. הזרעים מחליקים דרך הקיבה המורפסת אל המעיים מבלי להיטחן, ויוצאים בלשלשת בצורתם המקורית. זהו אחד מסימני ההיכר המובהקים ביותר של המחלה.

5. האם מחלת ה-PDD מסוכנת לבני אדם או לחיות מחמד אחרות?

לא. נגיף הבורנה של בעלי הכנף (Avian Bornavirus) אינו מועבר לבני אדם ואינו מהווה מחלה זואונוטית. הוא אינו מדביק כלבים, חתולים או יונקים אחרים, אלא פוגע אך ורק בבעלי כנף (תוכים, עופות בר וציפורי שיר מסוימות).

6. האם צילום רנטגן רגיל מספיק כדי לקבוע אבחנה סופית של PDD?

צילום רנטגן מדגים התרחבות קיבה ומספק עדות תומכת חזקה, אך אינו מהווה הוכחה חד-משמעית בלעדית. התרחבות של קיבת הבלוטות יכולה להיגרם גם מחסימת גוף זר במערכת העיכול (כגון חבלים או צעצועים), זיהום מסיבי של חיידקי מגה-בקטריה, הרעלת מתכות כבדות (עופרת או אבץ) או גידולים סרטניים בקיבה. לכן יש צורך בהצלבת נתוני הדמיה עם בדיקות מעבדה, PCR או ביופסיה.

7. מדוע ביופסיית זפק יוצאת לעיתים שלילית למרות שהתוכי חולה?

הפגיעה הדלקתית בעצבים הנגרמת מ-PDD אינה מפוזרת באופן אחיד לכל אורך מערכת העיכול, אלא נוטה להיות מקוטעת ומקומית (Multifocal/Segmental). כאשר הווטרינר נוטל דגימה כירורגית זעירה מרקמת הזפק, ייתכן שהדגימה נלקחה מאזור שטרם נפגע, בעוד שהפגיעה העיקרית מרוכזת עמוק יותר בקיבת הבלוטות או בקורקבן. תוצאה שלילית אינה שוללת את המחלה.

8. האם תרופות אנטי-דלקתיות כמו מלוקסיקאם או סלקוקסיב מרפאות את המחלה?

לא, תרופות אלו אינן משמידות את הווירוס. עם זאת, מכיוון שהנזק העצבי העיקרי נגרם כתוצאה מהתגובה הדלקתית של מערכת החיסון כנגד העצבים הנגועים, תרופות ממשפחת מעכבי COX-2 מפחיתות את הדלקת הסביב-עצבית, משמרות את התנועתיות הקיימת ומאפשרות לתוכי להמשיך לעכל מזון ולשמור על משקל יציב לפרקי זמן ממושכים.

9. כיצד יש לפעול אם התגלה תוכי נגוע בבית גידול עם תוכים נוספים?

יש לבודד מיד את התוכי הנגוע לחדר נפרד לחלוטין עם מערכת אוורור עצמאית וציוד טיפול ייעודי (כלי אוכל, מנקי כלובים). יש לבצע בדיקות PCR וסרולוגיה לכל שאר התוכים בבית הגידול, להחליף בגדים ולחטא ידיים במעבר בין החללים. אין לצרף תוכים חדשים או למכור גוזלים עד לקבלת תמונת מצב אפידמיולוגית ברורה.

10. מהי תוחלת החיים של תוכי מרגע הופעת הסימנים הקליניים?

ללא טיפול רפואי, תוכי המציג סימנים קליניים חריפים של רזון ואי-עיכול עלול להידרדר ולמות בתוך שבועות ספורים עקב תת-תזונה, רעב או קרע קיבה. תחת טיפול תומך מקיף, תזונה רכה ייעודית ומתן קבוע של נוגדי דלקת, תוכים רבים יכולים לחיות חודשים ארוכים ולעיתים אף 2–5 שנים באיכות חיים טובה.

11. איזה חומר חיטוי יעיל כנגד נגיף ה-Bornavirus בכלובים?

נגיף הבורנה הוא נגיף בעל מעטפת שומנית (Enveloped virus), ולכן הוא רגיש יחסית לחומרי חיטוי סטנדרטיים הפוגעים בשומנים. חומרי חיטוי על בסיס אמוניום רבעוני (כגון F10SC הווטרינרי), תמיסת אקונומיקה מהולה בריכוז של 1:30, אלכוהול 70% או חומרי חיטוי מבוססי פראצטיק אסיד יעילים ביותר להשמדת הנגיף על גבי משטחים נקיים.

12. מהו "רעב מדומה" המאפיין תוכים החולים ב-PDD?

זהו מצב מתעתע שבו בעלי התוכי משוכנעים שהתוכי בריא כי הוא מבלה שעות רבות ליד כלי האוכל וטוחן זרעים במרץ. בפועל, בשל חוסר יכולת הקיבה להעביר את המזון ולפרק אותו, גוף התוכי נמצא במצב של הרעבה פיזיולוגית מתמדת. המוח שולח אותות רעב חזקים, התוכי אוכל ללא הפסקה, אך המזון אינו נספג והתוכי מאבד משקל במהירות.

מאמר זה נועד למטרות מידע כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול וטרינרי מקצועי. בכל שאלה או בעיה רפואית הנוגעת לחיית המחמד שלכם, יש לפנות בהקדם לווטרינר המטפל.

לחצו לשיחה