טיפול מונע בחמוס

בעבר הלא כל כך רחוק, כשהיו שואלים אנשים איזו חיית מחמד הם היו רוצים לגדל, התשובה המידית הייתה חתול או כלב. כיום, המון משפחות בוחרות להעניק חיים ואהבה גדולה גם לבעלי חיים אחרים, כדוגמת החמוס. אז אולי החמוס לא זוכה ליחסי ציבור כל כך טובים כמו הכלבים או החתולים, אך בהחלט מדובר על חיית מחמד שגם אתם יכולים לגדל בבית וליהנות מהאפשרות להעניק חיים טובים ליצור חי.

בשונה מבעלי חיים אחרים שלרוב משתלבים בהרמוניה מלאה אצלכם בבית, לגדל חמוס כדאי בבתים בהם אין ילדים קטנים, בטח לא כאלו שעוד זוחלים. לעתים, החמוס יכול להגיב בתוקפנות, כך שמגע רציף בו יכול לעורר בו זעם ולגרום לו לנשוך. ההמלצה היא לגדל את החמוס בבית עם ילדים גדולים, או לחילופין להבטיח כי אתם מפקחים על החמוס ומשחררים אותו למשחק עם ילדכם רק כאשר אתם בסביבה.

החמוס הנה חיית מחמד מלאת חיים ושבבה מאוד האוהבת לשחק עם צעצועים, לרוץ, לקפץ ולהשתובב.

חמוסים חיים פחות מכלבים וחתולים, ותוחלת החיים הממוצעת שלהם עומדת על בין 7-10 שנים. כמו כל בעל חיים אחר שאתם מגדלים ודואגים לקחת לביקורת ולטיפולים אצל הוטרינר, כך גם עם החמוס. לפניכם, הטיפולים המונעים המומלצים לכם ביותר לשמירה על בריאותו.

הטיפולים המומלצים בחמוס שלכם

כבר עם אימוץ החמוס, מומלץ בהחלט להגיע אל וטרינר של חיות אקזוטיות לבדיקה כללית. בעוד ישנם אנשים המאמצים את החמוס דרך גופים רשמיים ומסודרים, גם ישנם אלו שאוספים את בעל החיים מהרחוב ומחליטים להעניק לו חיים. לכן, במקרים שכאלו כדאי בהחלט שוטרינר יבדוק בבדיקה שגרתית את החמוס במטרה להבטיח את בריאותו.

כך או כך, ישנם טיפולי מנע מומלצים שכל אחד מהם יכול לשפר את איכות חייו של החמוס שלכם, ובהתאמה גם את שלכם: הטיפול הראשון המומלץ הוא טיפול כנגד טפילים חיצוניים כגון פרעושים וטיפול כנגד טפילי מעיים. קל יותר לטפל בתופעה לפני הופעתה מאשר להתמודד איתה בזמן אמת. גם חמוסים שמעולם לא יצאו מהבית יכולים להדבק בטפילים הללו מכיוון שביצי הטפילים יכולים להדבק בקלות לנעליים שלנו ברחוב ולהדביק את החמוס בבואנו לבית.

טיפול נגד טפילי מעיים ניתן אחת לחצי שנה בזריקה או בסירופ וטיפול נגד טפילים חיצוניים ניתן אחת לחודש בעזרת אמפולה המתאימה לחמוסים (שימו לב לא כל חומר מתאים לחמוסים).

טיפול נוסף חיוני ביותר לבריאות החמוס הוא מתן חיסונים מונעים. אם גידלתם בעבר בעל חיים, לבטח גם אתם יודעים כי ישנם חיסוני חובה שמבטיחים את בריאותו של בעל החיים, וכך גם עם החמוס שלכם. החיסון עליו ממליצים הוטרינרים לחמוס הוא החיסון כנגד מחלת הדיסטמפר או הכלבלבת, כאשר הגיל המומלץ לביצוע החיסון עומד על כחודש וחצי. מחלת הדיסטמפר הנה מחלה ויראלית קטלנית ביותר בקרב החמוסים ולכן חשוב מאוד לחסנם כנגד המחלה מדי שנה.

גורי חמוסים מקבלים 3 חיסונים כנגד הדיסטמפר בחיסון הנקרא DP בלבד (מאוד לא מומלץ לתת חיסון משושה של כלבים לחמוסים), בהפרש 3 שבועות בין חיסון לחיסון ואז חיסון מדי שנה.

האם צריך להעביר את החמוס בניתוח של סירוס?

המון פעמים נשאלת השאלה לגבי סירוס החמוס, בעיקר מאחר וידוע כי ניתוח זה מטיב מאד עם כלבים למשל. מומלץ מאוד לבצע סירוס לחמוס, בכך מקטינים את ריח הגוף שלו הנחשב לכל הדעות ריח חזק מאוד, סביר מאד כי תראו הטבה בהתנהגות שלו ובמידת התוקפנות שלו והדבר ימנע גידולים סרטניים במע' המין של החמוס ובעיות בבלוטת הערמונית שלו בעתיד.

עיקור החמוסה

בטבע החמוסה חייבת להתעבר בכל ייחום החל מגיל 8-12 חודשים וכל 4-6 חודשים. בשבי הדבר לא קורה באופן קבוע כמובן. אי התעברות החמוסה בתקופת הייחום מוביל לכך שהחמוסה נשארת בייחום חודשים רבים דבר המוביל להצטברות רמה גבוה של אסטרוגן בגוף ולהרעלת אסטרוגן (הורמון המשתחרר מהשחלות) – הרעלת אסטרוגן גורמת לפגיע קשה במיח העצם, לאנמיה קשה בחמוסה, לדימומים פנימיים ולעיתים קרובות למוות.

חשוב ביותר לעקר את החמוסה כבר בגיל 5 חודשים ע"מ למנוע תופעה זו.

טיפול המתבצע על ידכם: תזונת החמוס

חמוסים הנם טורפים אובליגטוריים ולכן חשוב מאוד להקפיד על תזונה נכונה. חמוסים אוכלים לכל אורך היום.

מזון החמוסים צריך להיות מזון יבש המותאם ספציפית לחמוסים או מזון יבש לחתולים באיכות גבוה עם רמת חלבון מן החי בלבד של מעל 45% ורמת שומן פחות מ 20%. בנוסף, חשוב להבטיח כי תהיה אספקה רציפה של מים לחמוס בתוך הכלוב שלו. תוכלו להתייעץ עם הוטרינר המטפל בחמוס שלכם באשר להרכב התזונה המומלץ בהתאם לגיל החמוס.